169 שתי הפרשנויות שהוצעו מעניינות, וברצוני לעמוד דווקא על הנקודה שבה הן מצטלבות, המצויה לדעתי במודוס האסתטי שבחר שר, מודוס צורני המנכיח פגיעה מכוונת ומסגיר אלימות כבושה . שימו לב למשל לאמביוולנטיות הרגשית בעבודות "ילדים בבית", "שמחה בבית" או " Hope " : הכותרת מכוונת אל עבר מחוזות של עליצות ועונג, אולם החריטה האלימה הפוצעת את השעם הרך לעומקו מותירה בנו גם טעם של מרירות, צער וכאב ; הפָּנים העצובות אינן מרמזות על אושר . כך נחלצות העבודות ממתיקות יתר . מושגי המפתח כאן הם טרנסגרסיה וחילול הקודש . האובליסק של שר עשוי שעם והוא עבר טיפול אינטנסיבי בחומרים שונים, מאבקת כביסה ועד קטשופ . בשיחה עימו ביקש שר להדגיש דווקא את שטיפת השעם ביין קידוש מצד אחד, וביוד מצד אחר . לשני החומרים הללו הוא מעניק חשיבות סמלית וביוגרפית : היוד מרפא הפצעים ויין הקידוש הנושא עימו את מטעני הפולחן הדתי מותחים חוטים אל עברו הפרטי כאדם דתי, ואל העם היהודי בכללו . כך הופך מפעלו האמנותי ( שיש בו גם מן האובססיבי ) של שר לסוג של ניסיון לרפא פצעים באופן אישי וקולקטיבי . האובליסק – המונומנט המפואר שנוצר בעבר מגרניט, היה מעוטר...
אל הספר