סמוראי במרחבי קדושה

158 קודש לחול, בין החמור הלבן הנושא את המשיח לחמור כחיה נחותה . פינטו מצליח ללכוד דבר מה יהודי מאוד ועם זאת גם פגאני במהותו . קשרי הקשרים של הבדים על העץ הקדוש, דמות המלאך על הקביים המניף את דמות הפרה האדומה הדומה גם לחמור, הפרקטיקות של הרחצה, הטיהור וההתבודדות הנרמזות בציוריו, פרקטיקות שֶבָּרי כי מקורן קדום מאוד – כל אלו מציירים את גבולותיו של אתר אמנות ויטאלי וטעון, אתר החפירה האמנותי של פינטו . תמהיל ייחודי זה הוא הליבה הרוחשת של יצירתו . האם האמנות הפיגורטיבית היא פרקטיקה שיכולה לנתב לתוכה קדושה יהודית ? לא בכדי מצוטטת בטקסט שכתב האוצר חיים מאור התפילה היפה שחיבר פינטו לַצַייר : לשם ייחוד קודשה בריך הוא ושכינתיה בדחילו ורחימו ורחימו ודחילו ליחדא שם, אות יו"ד אות ה"א באות וא"ו אות ה"א, ביחדוא שלים בשם כל ישראל הנה אנוכי בא : לצייר ולעסוק באמנות, יהי רצון שמחשבותַי יהיו טהורות ושלא אפנה למחשבות הבאות מגאווה ורצון לתהילה והכרה . יהי רצון מלפני אבי ואלוהַי שאהיה כלי וצינור זך ונקי לקבלת השפע ממעיין עליון . שאשכח את עצמי ואהיה פנוי לקבל ממך בוראי, שהרי אתה האמן הגדול מכולם . שאוכל להיות...  אל הספר
הוצאת גמא