ענת סרגוסטי: תיעוד הומניסטי

153 המוכרת אניגמה לא מובנת ובה בעת להנגיש את ההומניות של האדם האחר . עם זאת, כל תצלום טוב מציית לחוקיו החמורים והנוקשים של הצילום כמדיום אמנותי בעל איכויות אסתטיות מוכחות . על הקומפוזיציה של התצלום להיות מוקפדת, על הקיארוסקורו ( האור – צל ) להתנדנד בהרמוניה מלוטשת, הפרספקטיבה נדרשת לדיוק מרבי ואופן מסגורו של הפריים הוא בעל חשיבות מכרעת . ואולי מעל הכול נדרש הצילום, ובייחוד זה העיתונאי הפוליטי, לסימבוליזם מדוקדק, לאגירה מרוכזת של משמעויות בתוך סנטימטרים רבועים ספורים . בתצלומיה של סרגוסטי ניכר המענה הברור לרפרטואר האסתטי, אולם נקודת המגוז של התצלומים מצויה תמיד מחוץ להם, מצביעה על אופק אוטופי כמוס המסתתר אי שם, נתון למעשה בידינו שלנו, הצופים . התצלומים מצליחים לבצע פעולה מיוחדת במינה – הם פעילים, הם מטילים לחיקנו אחריות עצומה, הם קוראים לשינוי . ענת סרגוסטי, מחנה פליטים דהיישה, אינתיפאדה ראשונה, 1988 צולם עבור ״העולם הזה״  אל הספר
הוצאת גמא