141 הכותרת נפתולי עם האמת ( בהוצאת עם עובד ) . ב- 2005 תורגמה האוטוביוגרפיה שנית, על ידי ינץ לוי, תחת הכותרת אוטוביוגרפיה או סיפור ניסויי עם האמת ( בהוצאת אסיה ) . שישים השנים המפרידות בין התרגומים הן "הזמן ( האבוד ) הישראלי" : בין רגעי החסד של ראשית התקומה, אז שאבה ישראל השראה מדמותו של גנדהי ואישים כדוגמת יהודה לייב מאגנס ומרטין בובר ניהלו עם מורשתו דיאלוג משמעותי, לבין 2005 , ראשית "העידן החדש" והפתיחות החדשה אל הודו ומורשתה ( היחסים הדיפלומטיים עם הודו כוננו רק ב- 1993 ) . גנדהי טען כי רק אינטגרציה מלאה בין הפוליטי, שיוצא לספֶרה הציבורית וקורא לשינויה של החברה, לבין הרוחני הפנימי-אישי, המעמיד את הסובייקט הפרטי כמושא לתמורה, יכולה לחולל טרנספורמציה מהותית בת-קיימא בזירות המרובות המצויות כיום כמושאים לשינוי ולאקטיביזם חברתי . הפוליטי ללא הרוחני הוא פעולה ברוטאלית המותירה צלקות במרקמה הפריך של המציאות ולרוב אינה מצליחה למנף שינוי עמוק ובר-קיימא, כפי שאנו נוכחים לדעת חדשות לבקרים . מנגד, הרוחני ללא הפוליטי הוא מודוס פעולה "מרחף" שעלול להיות אדיש למצוקות אישיות וחברתיות בלתי נסבלות . אי...
אל הספר