אין מקום רחוק: מבט בתערוכת היחיד של שמעון פינטו

129 שמעון פינטו, פוליטיקה ורכילות, 2009 , שמן על בד, צילום : ציקי אייזנברג . אוסף מוזיאון ישראל, ירושלים 130 להאנשתם של בעלי החיים, לרגישות ציורית אליהם . התחושה העולה ממכלול עבודותיו היא כי בד הציור משמש עבורו כבית קיבול ענק להשתברותם של נרטיבים ויזואליים שונים, הנמזגים אל תוך תוכו של המרחב הציורי - ציור כפרקטיקה של הכלה . מטפורות העומק המסתתרות במעמקי חוויית הציור של פינטו הן האופנוּת הצורנית הנאיביסטית-פרימיטיביסטית והצבעוניות השוצפת, המזמינה, הבוקעת מכל עבודה . מודוסים אלו של פעולה מקנים אחידות סגנונית בולטת לתערוכה כולה . התחבולה הציורית של פינטו מתוחכמת . הוא בוחר להתיק איקונה ויזואלית ( כדוגמת מקל עם "שערות סבתא", חמור, כפכפי אצבע, דגל לבן ) ולשתול אותה מחדש במרחב זר לה, תוך יצירת הרמוניה ציורית בינה לבין סביבתה . זה הוא הפרט המכריע שמקשה על קיבוע הסצנה בפרמטרים ריאליסטיים לחלוטין, והסצנה כולה קורסת ברעש אל הלימינלי, המוזר, הלא-ברור . פינטו מהתל בקלילות בַמאמץ האדיר ליצור מערכת מושגית לכידה של המושג ישראליות, ומנכיח את שבריה של "הישראליות" במרחב הסובב אותנו בשלל סצנות מלאות הומו...  אל הספר