76 מביא לעיתים תכופות לרוויה את קיבולת המבט שלי, ואפילו גודש אותו . מול ׳סנט ויקטואר והאורן הגדול׳ איני מבקש להקיף במחשבה את ההר כדי לדמיין את צידו האחורי, לשחזר את הגזע השלם של האורן, לא כדי לצייר את הגבהת הבית במישור השני משמאל : די והותר לי במה להתבונן הודות למה שמוצג למבטי בעוצמה כה ברוטלית – הארכיטקטורה הקרקעית של ההר המיושבת באופן כה מוזר על ידי תנודות הצומח וכמו משולבת בתוכו, עד כי האבן והענף מחליפים ביניהם את התארים שלהם, הראשון רוטט מחום בעוד שהשני קופא 33 על מקומו מרוב שלווה . תחושה דומה עולה מציוריה של דוד . איננו מעוניינים כלל לדמיין את צידו האחורי של ההר . די והותר לנו במה שהיא מציגה לפנינו "בעוצמה כה ברוטלית" . גם אצל דוד מוקדי העניין הם "הארכיטקטורה הקרקעית של ההר המיושבת באופן כה מוזר על ידי תנודות הצומח" . גם הניגודיות הדיכוטומית שמריון מצביע עליה מתקיימת בציוריה : חוֹם לוהט וקור מקפיא מצויים בהם בו-זמנית, מתגוששים באתר המתוחם של הציור . אד ההתאבכות עולה מעלה מעלה, וכאמור, מחתל ומלפף אותנו, הופך אותנו לשבויים בציורים של נורית דוד . 33 שם, עמ' 113 . 74 את האינטנסיביות ה...
אל הספר