71 שגית זלוף, מרק עוף, 2008 , הזרקת דיו על נייר ארכיבי 72 ומזעזעות של אדם וחיה . וכאן – מי היה חושב לשדך בין צמר גפן לאבטיח ? בין חלמון ביצה למְכָל קוצני ? מודוס החשיבה הזה, וכמוהו המחאה הפמיניסטית הטמונה בעבודותיה ושזורה לאורכן, יוצרים עבודות חריפות ומדויקות המעוררות אי-נוחות בצופה . בראיון לאתר "וואלה ! " הסבירה זלוף את מקור שם התערוכה "בבית הוריי נהוג לאכול בקערות אמייל עמוקות, לבנות עם פס כחול – צ'ינקו, אותן אני זוכרת מילדות ועד היום . לכל אחת מחמש הנפשות בבית הייתה צ'ינקו אישית, כמו אצל זהבה ושלושת הדובים . הכינוי 'צ'ינקו' הוא קיצור של המילה העירקית צ'ינקוואי, ואני זוכרת שבתור ילדה קטנה המילה 'צ'ינקו' התחברה אצלי מייד עם אוכל . עד היום היא מפעילה אצלי את בלוטות הטעם ויש לה ריח של תבשיל . נניח קוּבֶּה" . נדמה כי בתערוכה זלוף מנסה לסלק כל אפשרות להפעלת בלוטות הטעם של הצופים . הסטריליות הרפואית, המלווה באופק מסוים של אכזריות, מעלה דווקא דוק של בחילה . יכולתה של זלוף לעורר זאת בצופים מעידה על מורכבות הדימויים שהיא מצליחה ליצור ועל המטען הרגשי שהם נושאים .
אל הספר