מאיר גל: Arms Pit

23 ובאחד מהאיברים החשובים האלה גל מצייר סמלי מוות מובהקים . על השיער המגונן הוא מורח שכבת צבע, הַפְרשה שחורה שמקורה בזיהום ( החומר עצמו הוא תוצר לוואי של תעשיות נפט ) , והיא מוֹנעת את התהליך הטבעי של ההזעה, עושה פעולה אלימה של כליאה . הצבע הוא שחור וצורתו כלי משחית . השחתה היא מילת המפתח כאן – השחתת הגוף, השחתת הנפש, השחתת הסביבה . בבית השחי נוהגים למדוד חום ; גל מודד את חום התרבות שלנו ויש לו ממצאים : היא הפכה זה כבר לזפת רותחת . בתרבות שלנו בית השחי הוא "אתר גופני מטופל" . בדרך כלל מתבצעות בו פעולות הסרה ( תלויַת מגדר ) ובִישום . בא גל ומראה לנו למה לדעתו אנו נזקקים לפעולות הללו, חושף את מה שאנחנו מסתירים, מטשטשים או מעלימים בעזרת ריח טוב . אם בית השחי הוא אתר מסומן, הרי גל מוסיף על סימונו סימון מסדר אחר, סימון שאי אפשר להתעלם ממנו – סימון שחור, דגל שחור . ואם יש דגל שחור, מהי הפקודה שמוטלת עלינו החובה לסרב לה ? היכן הים שאסור בשחייה ? ריח ברור של סכנה גדולה עולה מבלוטות הזיעה החסומות . הרובה השחור שאנו נושאים בגופנו מופנה נגדנו, חיציו פונים מעלה ומטה . פניו של גל הנחתכות במסגרת התצל...  אל הספר
הוצאת גמא