320 לזה שבסיפורו המוקדם יותר של יזהר ניתנת לזיהוי בנקל . גם בסיפוריו של יזהר נעשים הנכבה והערבים המגורשים, המשמשים אף הם חלק אינטגרלי ולא מילולי מתמונת הארץ, בסיס לסיפורם של המגרשים . יותר מאשר יש בהם דין וחשבון על הגירוש, נמצא בהם דיוקנו של החייל הישראלי כאדם מתייסר . הכינון של הסובייקט המגרש כמי שמתייסר על העוול שהוא עושה, אך כמי שאיננו מתכוון כלל למנוע אותו, הוא חלק מן העיצוב של הגבריות הישראלית החדשה ( והילידית כביכול, במקרה של יזהר ) כזו שביכולתה להפעיל אלימות "מהוגנת" . האלימות מתאפיינת ביכולת לראות את עיני היהודי הגולה בעיניו של הפלסטיני המגורש, כמעין הבזק של ערעור מוסרי המוביל להתלבטות, אך בסופה נותר הגירוש בעינו, כאשר היהודי הגולה מוטמע בתוך היהודי החדש . 4 אבל אולי כאן כדאי לעצור ולשאול : מה בדיוק הקשר של הדיון בייצוגי הנכבה בספרות העברית לדיון בספרות מזרחית ? במאמר זה אטען כי כוחו של המהלך שהציע שלֵו – כלומר, השימוש בדמות הערבי כ"פתרון ספרותי" – יפה גם לדיון בדמות המזרחי, שאף בה נעשה שימוש, ובקשר לתמות דומות, כ"פתרון" . בניגוד לשימוש בערבי כפתרון ספרותי המהווה בסיס לייצוג המ...
אל הספר