הביאו את השמש : מבטים לבנטיניים 279 יעדיף נסיון-חיים על כל תאוריה, ויצדק . הוא האיש שתמיד יעריך במדוייק את כוחם ואת חולשתם של אנשים, מעבר לכל מה שהם אומרים . בצורתו הלא-רצינית, הלבנטיני הוא האיש-שבשוק, שמדבר אליך חמש שפות בצורה רמה, קלוקלת ובו-זמנית . במיטבו, הוא האיש היודע חמש שפות, על בוריין ועל ספרותן, כי כבר היו באזורוֹהרבה מאוד כובשים שדיברו הרבה מאוד לשונות, ופתאום אתה ער לעובדה כמה פרובינציאלית יכולה להיות לעומתו מעצמה עולמית הדוברת לשון אחת מחוף-אל-חוף . שהרי הלבנט הוא התגלמות הסינתזה ותמציתה . היפוכו של כל ייחוד בוטה וצעקני . הוא- הוא הפלוראליזם עיוור-הצבעים באשר לגזע, למוצא אתני, לדת . הלבנט כמעט שאינו הולך לשום מקום : כולם באים אליו, והשמש העזה מהקצעת ומעצבת את הכול . כשהוא לא מוצלח, הלבנטיני הוא העצלן שאין לו תקנה, הברדקיסט שאינו מסוגל וגם אין לו כל כך חשק לארגן יחד שלושה טלפונים ושלושה אנשים ולהתחייב על שעה, "מעליש" חינני מהלך על שתים . ביופיו, הוא אדם נינוח, היודע שלחץ וחופזה הם צורות של חוסר-נימוס . אפשר לשמוע את הלבנט בקולות היפים, המעוצבים, שאינם מורמים אף פעם, עם אותו...
אל הספר