] 92 [ אישיות ושלטון תגובת נגד על ההאנשה הקיצונית הזאת של הפרשנות ההיסטורית החלה להישמע בשנות השישים . בתוך כך פחתה חשיבותו של התפקיד שמילא היטלר, והוא צומצם לכלל דמות מייצגת ובא כוחם של אינטרסים רבי-עוצמה — פוליטיים, כלכליים, חברתיים וצבאיים . עכשיו הוא לא הוצג עוד כרודן שהפעיל שלטון יחיד נטול מגבלות, אלא כמי שפעל בתגובה על לחצים מבניים, פנימיים וחיצוניים . איש לא הטיל ספק בכישרון התעמולה והדמגוגיה שלו, אבל פרט לכך נראה שהוא אב-טיפוס של ״האיש בלא תכונות״ . הוא גמר אומר לקיים את יוקרתו וסמכותו, אבל מלבד זאת היה חסר ביטחון והססן, הושפע מן הסובבים אותו ובשאלות יסוד היה ״דיקטטור 3 חלש״ . דומה אפוא שהיטלר היה רודן כול יכול או אפס חדל אישים ולא הרבה יותר מזה . הפרשנות הייתה מקוטבת, הדיון משחק סכום אפס . האם היה הדבר הכרחי ? האם לא יכול היטלר להיות הגורם המכריע בקביעת המדיניות ובה בעת מושפע מכוחות אחרים, פנימיים וחיצוניים, וייתכן בהחלט שהרודנות שלו לא הייתה בגדר מופע יחיד ? שאלת המפתח היא איך פעל שלטונו של היטלר ; באילו תחומים פעל התפקיד האישי שמילא בהתאמה עם אינטרסים חשובים אחרים במבנה הדיק...
אל הספר