מבוא: היחיד והשינוי ההיסטורי

] 16 [ אישיות ושלטון סוגיה תאורטית או פילוסופית, כמעט איש לא התמודד איתה במישרין ובשיטות אמפיריות . בשנות השבעים של המאה העשרים עסק ההיסטוריון הגרמני עמנואל גייס בהכללה בסוגיית האישיות בהיסטוריה בתקופה שבה שררה בגרמניה הסתייגות רבה מן ההיסטוריה הנזקפת לזכותו של אדם . ההסתייגות הזאת הייתה במידת-מה תגובת נגד על מסורת קודמת שרווחה בקרב היסטוריונים גרמנים, שהעלתה על נס את תפקידם של יחידים רבי-עוצמה, לא פעם בעלי חזון, בקביעת גורלה של גרמניה . אבל בעיקר נבעה ההסתייגות הזאת מן האסון שפקד את גרמניה כמה עשרות שנים קודם לכן, שבמרומז או במפורש יוחס לפועלו של אדם אחד — אדולף היטלר . פולחן המנהיג של הרייך השלישי, שזקף את כל ה״הישגים״ לזכות ״גדולתו״ של המנהיג, והגישה ההפוכה אחרי 1945 שהטילה על היטלר אשמה אישית בכל האסונות שפקדו את גרמניה, הניבו בשנות השישים שלילה כמעט גמורה של תפקיד האישיות בהיסטוריה . כך היה בגרמניה המערבית, ששם שלטו בכיפה צורות של היסטוריה סטרוקטורלית, ובאורח קיצוני גם בגרמניה המזרחית ( לנוכח הדגש על עליונות הכלכלה בתפיסה המרקסיסטית-לניניסטית ) . גייס חיפש את דרך האמצע, בין ההפרזה...  אל הספר