258 | עם הנקמה תבוא הנחמה פזורים ומרוחקים הם ממנה, ורק הגעגועים אחרי העבר הבלתי נשכח ואחרי היקר מכל יקר, מזכירים כי אכן היתה קיימת פעם עיירה זו, פורחת ומשגשגת, ואלה אינם ניתנים לביטוי ולתיאור . כצימאון הנפשי שאינו ניתן לרוויה, כפצע הלבבי החרות עמוק עמוק ואינו ניתן להירפא, כך געגועינו ואבלינו על הימים ההם, ששואת עמנו שמה להם קץ איום האיומים . כיום הזה הנני ניגש, כאחד מבניה, ביד רועדת ובלב רותח צמא נקם, לכתוב קווים לזכרה וקיומה אי פעם . אם כי אדע את תפקידי, כי לא תמיד אקלע למטרה, ותיאוריי עדיין לא יהלמו את המציאות, כי על כן מצעירי בניה אנוכי, בכל זאת תפסתי את המועט ותתברך היד שבעקבותיי תכתוב את המרובה . ויהיו נא הדפים המעטים, המוקדשים לקורותיה, כמצבת עולם לזכרה, חייה ובניינה לפני המלחמה ובימיה, עד רגעה האחרון בו באו זדים והחריבוה . בני עם טמא ופושע, כִלו את אנשיה בשריפות ומיתות שונות, אנשים, נשים וטף, זקנים עם יונקים, אמהות ועולליהן . כולם יחד נטרפו על ידי החיה שבאדם ביום זעם ועברה, גופם היה טרף לשיניהם ביום גבר אויב . זכרם הקדוש חרות בלבנו לעולמים וה' ינקום דמם ! שם העיר יבורז'נה, שוכנת...
אל הספר