פרק שביעי: בצאת ישראל מדכאו

240 | עם הנקמה תבוא הנחמה במינכן הקרובה וסביבתה, ואת אווירוני האויב ראינו עוד בטרם באה אות האזעקה . באחד הימים נכנס קצין ס . ס . ומסר על ידי מתורגמן בכל השפות שעונש מוות מיידי צפוי לאלה שעוסקים בענייני פוליטיקה ובמסירת ידיעות מהחזית . אנשי הס . ס . הטיבו לדעת כי למרות שהננו סגורים ומנותקים מהעולם הרי מתגנבים אלינו כל מיני ידיעות שאת מקורן המדויק לא ידענו, ואלה נמסרו מפה אל פה, והתקווה והעידוד מהמפלה הקרובה של שונאינו היווה אולי את הויטמין היחידי שעוד החזיקנו על רגלינו . הידיעה האחרונה מסרה שהחזית מרוחקת מאיתנו רק כחמישים-שישים קילומטרים, אבל יחד עם זה נפוצה השמועה שישנה פקודה מפורשת מהימלר ימח שמו, ראש הגסטפו, לא להשאיר אף יהודי חי במקומות הנכבשים על ידי צבאות הברית . למודי ניסיון וסבל ידענו שלגרמנים אפשר להאמין את זאת, ובכל זאת לא חדלנו מלהאמין בנס שיתרחש ברגע האחרון . ביודענו שכל בני משפחותינו הושמדו, ולחיים בין-כה לא יהיו כל טעם ועתיד, הרי רק הרעיון של לראות בנפול האויב הכניס בנו את רצון החיים, והסיסמא היתה, על פי רוב, 'לחיות רק יום אחד אחרי מפלת גרמניה ולנקום בהם את דמנו, ואז תפקיד...  אל הספר
הוצאת סלע מאיר