92 | עם הנקמה תבוא הנחמה מאבי ז"ל, שתוכנו היה מתובל במאמרי חז"ל ודברי חסידים, דברי עידוד ונחמה שעוררו בי דמעות . החבאתיו כשמירה בכל דרכי הבאות, ולא פעם אחרי זה, עת היינו בצוותא של רגע מנוחה או בהזדמנויות אחרות, קראנו את המכתב הזה בציבור ושאפנו ממנו עידוד . במכתבי להורי השתדלתי להעלים את מצב רוחי העגום בכדי לא להכביד על לבם, כתבתי שהנני צועד לקראת הבאות בלב שקט ובלי דאגה, ההיפך הגמור מהמציאות, אבל גם בתוך המחנה השתדלנו להראות אחד לשני פנים שקטות, כשבתוך חדרי לבו של כל אחד גדלה האי- מנוחה והדאגה למה שיביאו הימים הבאים בנכר . עיקר הדאגה היתה על הנשארים, ידענו כי השארנו את קרובינו ויקירינו בתוך ים של גירושים וחיסולים, הבטחות שווא וחוקים שערכם כקליפת השום . נרשמנו לטרנספורט של ארבעים איש בסך הכל, כאשר יום הנסיעה חל ביום שישי בבוקר, שהיה זה יום של משלוחים במחנה המעבר . בבוקר השכם נשלחה קבוצת בנות, מהם חלק מבנות עיירתנו, לפי הידיעות לחבל הסודטים בצ'כיה . אחרי כן יצאה קבוצה בת ארבעים איש לעבר בלכהמר בשלזיה עילית של גרמניה, ואחרי כשעתיים יצאה קבוצה שניה של ארבעים איש, וביניהם גם אני, לאותו המקו...
אל הספר