במחלקה שלהם, ומישהו הציע מועמד, אדם שנודע בעבודת המחקר ( הטובה ) שלו ובאישיותו ( הרעה ) . פרופסור אחר מיד התנגד . "תקשיבו, לא אכפת לי אם האיש זכה בפרס נובל," אמר, "אני לא רוצה שאיזה חלאה יהרוס את הקבוצה שלנו . " שאר הפרופסורים הסכימו . הם הצליחו עד אז לשמור על אווירה ידידותית במחלקה שלהם, כמפלט שָלֵו מהמריבות והבגידות השכיחות כל כך באקדמיה, והם החליטו שלא לאפשר לאיש להרוס את זה . הם הנהיגו מדיניות בלתי רשמית . מאז ואילך, בכל פעם שדנו במועמדים להצטרפות למחלקה, הם שאלו את עצמם : האם המועמד יפר את הכלל "בלי חלאות" ? הכלל הצליח עד כדי כך שסאטון פיתח אותו למאמר שפרסם ב ‑ Harvard Business Review ולאחר מכן בספר פופולרי, The No Asshole Rule . כשחיפש הצדקה מדעית לכלל 37 הוא גילה את הספרות על הטיית השליליות ובעקבות זאת התמקד בה במחקר שלו עצמו . "המאמר 'הרע חזק יותר מהטוב' עיצב את עבודתי מבחינות כה רבות," אמר . "זה תמיד המאמר שהדוקטורנטים שלי הכי אוהבים . המחקר הזה, יחד עם הדברים שאני עצמי שמתי לב אליהם בהתנהגות של מנהלים, שינה את ראייתי לגבי הדברים שבזכותם מנהיגים, צוותים וארגונים נהיים אפקטיביי...
אל הספר