112 | פיברומיאלגיה ותורשה עובדות אלו היו רמז לכך שלגורמים גנטיים ישנה חשיבות בהתפתחות התסמונת . אכן בשני העשורים האחרונים הצטברו עדויות רבות לכך שלסמנים גנטיים ישנה חשיבות בהתפתחות פיברומיאלגיה . כך בעבודות שלנו מהמרכז הרפואי סורוקה והפקולטה למדעי הבריאות באוניברסיטת בן גוריון ושל קבוצות מחקר אחרות בעולם, אותרו וריאנטים ( פולימורפיזמים ) שונים של גנים במערכות הסרוטונינרגיות, דופמינרגיות וקטכולאמינרגיות ועוד, בחולי פיברומיאלגיה ביחס לבריאים בקבוצות בקרה . למערכות ביולוגיות אלו ישנה חשיבות בפתוגנזה של תסמונת פיברומיאלגיה . לאיתור סמנים גנטיים כאלו חשיבות רבה, הן בהבנת הפתוגנזה של התסמונת, הן בסיווגה והן בתכנון הטיפול התרופתי . מלימוד הספרות המדעית בנושא גנטיקה בפיברומיאלגיה עולה כי לא סביר שגן מסוים כרוך לבדו בהתפתחות התסמונת ושמדובר קרוב לוודאי בתסמונת פוליגנטית, שבה ישנה חשיבות למספר גנים . לכן גם כיום אין לנו עדיין סמן ( מרקר ) ביולוגי שמאבחן את התסמונת . הסברה היא כי % 50 מכלל הסיכוי לפתח פיברומיאלגיה נובע מגורמים גנטיים וב - % 50 הנוספים ישנה חשיבות לגורמים ( טריגרים ) סביבתיים . יש...
אל הספר