קֶֶרֶֶת שאינה מנוכֶֶּרֶֶת

שלושה מיתוסים, או נכון יותר אמיתות מקובלות, ייבחנו בזה אחר זה : המיתוס הראשון גורס שעיר היא מקום צפוף יותר מכפר . המיתוס השני קובע שעיר היא מקום רועש יותר מכפר . המיתוס השלישי והאופנתי ביותר אומר שעיר היא מקום מנוכר יותר מן הכפר . הדרך שבעזרתה אתמודד באופן ביקורתי עם כל אחד מן המיתוסים, מעוגנת במושג החוויה . אלה הן טענותיי : אין צפיפות זולת חוויית הצפיפות, אין רעש מצוי אלא בחוויית הרעש, אין מקום פחות מנוכר מן העיר מבחינת החוויה האזרחית שבה . לחוויית הניכור המדומה יוקדש חלק הארי של המאמר . הערה מתודולוגית : מסה זו מסתכנת בהכללות רבות . קביעות על עיר ועירוניות ייכתבו בלי להבחין בין ניו יורק, רמת גן או טהראן, בין לונדון, באר שבע או קהיר . מכאן שיש במאמר זה הנחת יסוד שלפיה המאפיינים הדומים בין הערים השונות הם המכוננים את אותה חוויית עירוניות שבה אתמקד, ורק משעה שתובן חוויה זו, תיווצר משמעות עמוקה להבדלים בין עיר לעיר, בין רובע לרובע בתוככי כל עיר ואף בין רחוב לרחוב בתוככי שכונה אחת . ממש כשם שהמשפחות האומללות של טולסטוי שונות זו מזו באומללותן, אך השוני יכול להיות מובן רק על בסיס הבנה של מו...  אל הספר