איתם בדרכי נועם ובדרכי חתחתים, במשעולים קצת פחות סלולים, כאלה אשר מתפתים לקיצורי דרך ונכונים לשלם על כך במעקפי פיתולים ולחשוף תוך כדי כך את "המשמעות של כל זה" . החיבורים, הארוכים והקצרים, אלה שמספרים סיפור ואלה שסעיפיהם ממוספרים, אלה שבנויים באופן שיטתי ואלה שמשטים בנו, כולם מתבוננים מחדש על מה שכביכול כבר חווינו ומה שכביכול כבר ראינו . כלומר, ראינו אבל אולי לא הבחנו, הבחנו אבל אולי לא היו לנו מילים, היו לנו מילים אבל אולי נעלמה מאיתנו משמעותן, אחזנו במשמעות אבל לא ידענו מה לעשות איתה, ידענו מה לעשות איתה, אבל דשדשנו במי אפסיים, צללנו אל המעמקים מבלי לחשוב על כך, שלא תמיד יש הבדל בין העמוק לבין הרדוד, שכן גם במעמקים כל מולקולת מים מורכבת מאטום אחד של חמצן ושני אטומים של מימן, ממש כמו במים הרדודים . כאשר אנחנו שואלים את השאלות הפשוטות ביותר, מה שהיה מובן מאליו חדל להיות מובן מאליו ומה שלא עלה על הדעת שב ועולה אליה . בסופו של דבר כל הדברים נודדים לאן שנודדים, נמוגים מן העין ומשתכחים מן הלב . הייתי רוצה שחיבורי הספר ירחיקו דברים אחדים מן הגורל הזה, אף אם המאבק על שימור דברים בתודעה נדון ל...
אל הספר