לחשוב על ילדים — לדבר עם הורים | 362 אתם מתבוננים בילדים שלכם גדלים ואתם משתאים . הכול כל כך איטי, ובה בעת הכול קורה במהירות הבזק, וזה מה שמוזר . לפני כמה שבועות היה לכם תינוק — או תינוקת, מה שמתאים — ואחר כך הוא היה לזאטוט והיום הוא בן חמש ומחר הוא יהיה בבית הספר . ובעוד כמה שבועות כבר תהיה לו עבודה, ממש כך . יש כאן סתירה והיא מעניינת . הזמן חלף לאט וגם מהר . או, אפשר לומר, כאשר אתם הרגשתם את הדברים מנקודת המבט של הילד, הזמן ממש עמד מלכת, או שהוא עמד מלכת ורק בהדרגה החל לנוע ( האידיאה של הנצח מגיעה משרידי זיכרונות הינקות, הקיימים בכל אחד ואחד מאיתנו עוד לפני שהתחיל הזמן ) ; אבל כאשר אתם עוברים בזינוק אל החוויות שלכם כמבוגרים, מתחוור לכם שחמש שנים הן כמעט לא כלום . לדבר הזה יש השפעה משונה על הקשר בין מה שאתם זוכרים לבין מה שהילד זוכר . אתם עצמכם זוכרים בבהירות מה קרה לפני חודש, ועכשיו אתם מגלים בהפתעה שבנכם בן החמש אינו זוכר את הביקור של הדודה, או מתי הגיע הכלבלב החדש . הוא זוכר דברים מסוימים, אפילו דברים מוקדמים, במיוחד אם דיברו עליהם, והוא נעזר בסאגה של המשפחה, שאותה הוא משנן כאילו ה...
אל הספר