148 3 . ריחה המתקתק של רחלי, השכנה הסקסית והאהבלה שגרה במורד הרחוב, ושבילדותי שנאתי כי העירה בי שני רגשות סותרים : תשוקה בגלל הסקסיוּת, מבוכה בגלל האהבליוּת . פעם אחת הזמינה אותי לסרט - 'פסיכו' של היצ'קוק - ורגע לפני שהווילון הכי מפורסם בתולדות הקולנוע הוסט והרצח התבצע, קמה ממקומה והכריזה בקול שלא נעלם מצופה אחד באולם : "רחלי הולכת לעשות פישי ! " - רגע של טיפשות כה גאונית, שבבת אחת חוסלה האירוטיקה, ועימה גם המבוכה . אך הדבר המדהים ביותר היה ריחה : הוא השתנה, בשבילי . מאותו יום היא הריחה לי כמו סוכריות שנשכחו בארון, ותו לא . אותה מתקתקוּת לא היתה דוחה יותר - אלא נשאה איתה מין נעימוּת רחוקה, כמעט בלתי מורגשת, כמעט מבקשת להישכח בו ברגע שהיא מגיעה . 4 . כשסופרים מתארים ריחות, הם נוטים להישען על מטאפורות : "ריח של פחד" ; "ריח של ניצחון" ; "ריח של תקווה מהולה בחשש", וכו' . אבל כל אלה אינם ריחות . הם תיאורי רגשות, עם המילים "ריח של" לפניהם . 5 . "ריח גברי חזק יותר, מורגש יותר, שונה יותר מגבר לגבר, מאשר ריחן של נשים . בניחוחם של גברים צעירים יש משהו 149 מאיתני הטבע, כמו אש, או סופה, וים מלוח ....
אל הספר