110 האיטלקית הקטנה והסודית שלי בלונדון, זו שגילינו בירח הדבש שלנו, לפני שנים רבות, ושמרנו אותה קרוב ללב כמו אוצר קטן שתמיד יהיה שם - סניור בליני, כך קראו לבעלים, מאלה שנותנים לך להרגיש שנכנסת אליו ישר הביתה, עם מחמאה שובבה ליופיה של האשה שלצידך, ויד בוטחת על כתפך : הרי אתה יודע מה הכי טוב בתפריט, הרי הגעת לכאן, אלי, למסעדה שלי, למשפחה שלי - בתו היתה שם על הקופה, צועקת על אחד המלצרים, שהשיב לה תשובה מאוד מתחכמת אך חרמנית באיטלקית, שגרמה לה להתפוצץ מצחוק ולזרוק עליו מגבת - אז אם כבר הגעת לכאן, אז באמת אין טעם לשאול על מה הוא ממליץ . הכל טוב כאן, כי הוא עצמו טוב, ולכן האוכל טוב והיין טוב, וזה באמת לא משנה מה תבחר . אבל השנים חלפו, וכשנכנסתי לאותה מסעדה הנה גם היא הפכה לחלק מרשת מסעדות פלסטיק מעוצבות וממותגות, ואף אחד לא זכר את סניור בליני ואת האימפריה הקטנה שניהל כאן במשך יותר משלושים שנה, ורק כשירדתי לשירותים הבחנתי בחמש תמונות ישנות שנשארו תקועות על הקיר, במדרגות היורדות לשירותי הגברים ; חמש תמונות שאף אחד לא טרח להוריד, חלק מקיר ענק שהיה מלא בתצלומים בהם הבוס המחייך הצטלם מחובק עם מבחר...
אל הספר