שוב גנבו לי את המדינה

80 זה - נעלמה המדינה הזו, לנצח . כמו ההודעות הללו מ'משימה בלתי אפשרית', שמשמידות את עצמן מיד אחרי ששומעים אותן . ואם יש משהו שיכול להרוס את האמונה שאדם אחד, ספציפי ומיוחד, מסוגל למלא את עולמך באושר תמידי - זו המודעוּת לעובדה שזה אתה שמיניתָ אותו לתפקיד . אלוהים יודע איפה החבאתי את הגניבה הזו . כי אני לא מוצא אותה, לא משנה כמה אני מחפש . או שאולי אני לא מחפש מספיק טוב, כי אהבה היא הבטחה, ומי רוצה למצוא הבטחה שסופה להיות מופרת ? אז המצאתי את המדינה הבאה, מיד : 3 . מדינת האמנות שהיא חתיכת מדינה שקשה לגנוב . כל פעם נדמה לך שהיא לא תחזור לעולם, שהיא אבדה לנצח וכל מה שנשאר אחריה זה טיפה ניסיון והרבה זריזות אצבעות, והנה היא צצה שוב : משומקום מגיע שיר יפה, או משפט יפה, או סתם כלום יפה, שלא מתאים לסביבה אבל זוהֵר בצבע חדש, ואתה אומר : הנה ! הנה המדינה שלי, הנה ! ואז היא נגנבת : אותו סרט שהלהיב אותך, הופך להיות לא יותר ממצבת זיכרון ליכולת שלך להתרגש מסרטים . אותו שיר, שנדמה שנכתב בדיוק עליך, גורם לך בחילה קלה כאשר אתה נכנס לארקפה, או לארומה, ושומע אותו בביצוע כל כך אקוסטי שנדמה שהקליטו אותו על א...  אל הספר
הקיבוץ המאוחד