שנות השבעים: מתח בין המרחב לבין חיי היומיום

הנה ימים באים • עידית שכנאי – רן 174 הרבה מבנים חדשים, מרביתם במעגלים שהלכו והתרחקו ממרכז הקיבוץ ( מפעל תעשייה, מוזיאון לכלים חקלאיים, מבני מגורים ) , מקצתם באזור הוותיק ( בעיקר גני ילדים ומקלטים רבים ) . כמו כן, באזור הוותיק של הקיבוץ שופצו והוגדלו בעשור זה דירות החברים הוותיקים . בסופו של העשור התקבלה ההחלטה על שיפוץ כל דירות המשפחות הצעירות לצורך המעבר ללינה משפחתית, רובן ככולן בשכונות שנבנו פחות מעשר שנים קודם לכן . החיים בקיבוץ בשנים אלה התנהלו בתוך תנופת בניה בלתי פוסקת — פרויקטים בתכנון ובביצוע, בקשות להלוואות ומימון, עבודה מול מתכננים ומול קבלנים . על כל אלה ניצח ביד רמה מרכֵּז הבניין של הקיבוץ . כך תיאר זאת אחד החברים בשנת 1975 : "האימפריה של עמוס ( מרכז הבניין באותן שנים . ע . ר . ) היא רחבת ידיים ומשתרעת על פני כל אזוריה של יפעת : החל מהגבעה למעלה ועד חצר המשק ואזור בתי המלאכה" . 139 הכותב מתאר שיטוט ברחבי ה"אימפריה" באותה נקודה בזמן : על ה"גבעה" בונים שני "בתי חמש – מאות" ( סה"כ 16 יח"ד ) ושלושה מקלטים, באזור בתי הילדים בונים עוד מקלטים וגם גן ילדים חדש — "בנין גדול ומשוכלל...  אל הספר
הקיבוץ המאוחד