חיבור ההכרעות לרבנו יעקב בן מאיר תם 182 כפי שנראה בהמשך, לפעמים הביקורת על מנחם מרומזת בלבד ולפעמים היא מודגשת . כל אחת מהדוגמאות המובאות להלן היא שונה מחברותיה . הדוגמאות עוסקות במורפולוגיה, בלקסיקוגרפיה, בסמנטיקה של המילה הבודדת ובפירוש ענייני לפסוק . הדיון הראשון עוסק בפירושה של הנטייה ‘יְגֹאֲלוּ׳, והוא נגרר לדיון משני בנטייה ‘אֶשְׁתּוֹלְלוּ' . ר"ת מעיר כי מנחם לא זיהה כראוי את שורשה . בדיון השני מתברר משמעה של הנטייה 'מְאִירוֹת' . הדיון גולש לצורת הרישום הלקסיקוגרפי של 'עֻצוּ' ו׳עֹצֶה׳ . ר״ת מבקר את צורת הרישום שבחר בה מנחם . בדיון השלישי עוסקים המשתתפים בפירוש הפסוקית ‘ואחריתכן בסירות דוגה׳ . ר״ת סוטה מהדיון כדי לפרש את המילה הבלתי מובנת ‘בְּצִנּוֹת׳ . ר״ת מציע פתרון ואגב אורחא מבקר במרומז את פירושו של מנחם . בדיון הרביעי מתבררת משמעות שם העצם ‘לְשַׁדִּי׳ . דונש מסתמך בפירושו על הפסוק ‘לא נס לחֹה׳, ור״ת תוקף את מנחם על שהוא מפרש פסוק זה כדונש . בדיון החמישי נידונה הנטייה היחידאית ‘צָפַד׳ . לשם כך משתמש ר״ת בפסוק ‘כחשי בפני יענה׳, תוך הדגשה שאין פירושו של הפסוק כפירוש מנחם . ( 1 ) ...
אל הספר