א. נטייה פרשנית מובהקת לצד מנחם

161 פרק ז : מגמת החיבור, מאפייני הדיון, תרבות הוויכוח שאינם ממין העניין למנחם . הדיון הראשון להלן עוסק במורפולוגיה של ‘מְחֻסְפָּס׳ . ר״ת פותר את הקושי שבהצגה הלקסיקוגרפית של מנחם בכך שהוא מייחס למנחם כוונה מודעת של רצון להימנע מטרחת יתר על ידי חיסכון בכתיבה . בדיון השני מבררים המתדיינים את משמעות הצירוף המקראי הנפוץ ‘תולעת שָׁנִי׳ . ר״ת מיישב את דברי מנחם בעזרת פירוש שאינו תואם את פירושם של מופעי ‘שני׳ האחרים במקרא . בדיון השלישי מתברר משמעו של ‘חָרוּץ׳ . גם בדיון זה פירושו של ר״ת אינו תואם את פירושם של מופעי ‘חרוץ׳ האחרים במקרא . נוסף על כך, ר״ת דוחה את דברי דונש ללא כל ביסוס . בדיון הרביעי מפרש ר״ת את ‘וְיִמְרְחוּ׳ על פי לשון משנה בניגוד למשתמע ממקורות משנאיים אחרים . כדי להצדיק את מנחם, ר״ת משתמש בלשון משנה אף על פי שבדרך כלל הוא נמנע מלעשות זאת . 1 הדיון החמישי עוסק במשמעות ‘תּוֹרֵי׳ שבצירוף ‘תורי זהב׳ . שיטת פירושו של ר״ת מוזרה, שכן היא כורכת יחדיו סמנטיקה עם לוגיקה ועם ריאליה . גם כאן ר״ת פונה לעזרת לשון המשנה בניגוד לעקרונותיו . ( 1 ) ‘דק מְחֻסְפָּס׳ ( שמות טז, יד ) [ סעיף 109 ]...  אל הספר