מן האחרים, התנהגות שיש לה זיקה למה שאני מכנה רוע . מאוחר יותר, בעקבות השתייכות לתנועת הנוער השומר הצעיר, הייתי חלק מקבוצה של נערים ונערות הקוראת בשקיקה את משנתו של מרקס ובעקבות כך עוסקת בשאלות מוסריות הנוגעות לכבוד האדם, חירותו, שוויון חברתי, התחשבות בזולת, ומהם החיים הראויים ואיך יש לחיות אותם . במבט לאחור נראה לי שההשקעה המעמיקה בניסיון למצוא דרך לחיים טובים ומוסריים ביקשה - אולי - לאזן את הרוע שליווה את ילדותנו ושאיתו נאלצנו להתמודד, גם אם לא במודע . החלוקה הדיכוטומית לטוב ולרע ליוותה אותי והיוותה קו מנחה בחיי . החלטות מרכזיות בחיי הוכרעו כביכול על בסיס חלוקה זו, מתוך הנחה ) שהיום היא מוטעית בעיניי ( שזו בחירה חופשית שלי ולא תוצאה של חינוך וסוציאליזציה שאליהם נותבתי מבלי שאהיה מודעת וערה לכך . רק בחלוף השנים הבינותי שחלק גדול ממה שעסקתי בו בגיל ההתבגרות תמך בכיסוי ובערפול חושי של מה שהושתק, שלא נחשב ושלא ניתנה לו אפילו הזדמנות להיאמר, להישמע ולהישאל . מושתק זה היה קשור לנושא הרוע שאותו לא ניתן היה לתאר ועליו אי‑‑אפשר היה לדבר . האמונה שיש "ידיעה" ברורה של מה נכון ושל מה שאינו נכון, ...
אל הספר