המילון בראי הדקדוק 225 כזה, אבל בדיעבד זו תצורה שמתפשטת ורווחת בעברית : ויולן, קיבוצניק, קטנצ'יק, פטפוטציה ועוד . האם מקומם של קונציון ו ארכי-לץ במילון העברי כי הם נוצרו בדרכי גזירה עבריות תקינות ? לא, כי הם גזירה לִשְעתה . המילים אצבעיים , צפצופיים , מילותיים גם הן לא צריכות להימצא במילון העברי, משום שאלו נטיות לִשְעתן, המצאות של סופרים לצורכי החריזה או לצרכים אחרים, ואין מקום לנטיות לשעתן במילון . הדקדוק הוא שינסח את החוק המאפשר ליצור צורות זוגי בסיומת - יים . מילה כמו קונץ תיכלל במילון כי היא שימושית ; מונץ — לא . קנצץ , קונצץ הן גזירות שלונסקיות ואין מקומן בשום מילון אלא במילון חידושי שלונסקי . "על באמת" הוא ביטוי מוכר ולכן נכלל במילון, גזירת "על בצחוק" נעדרת מן המילונים כמקבילתה . הצורה תינוקינו מיוחדת במינה ; היא מבוססת על צורת הרבים המקובלת בפי הילדים — תינוקים . דומה לה המילה חרוזות בריבוי - ות לזכר . שתי אלו נטיות לשעתן, הנובעות מחירות המשורר, וזו שאלה נפרדת — עד כמה חירות המשורר שייכת לדקדוק או למילון . ולעניין "איפה את ואיפה אני" שהעליתי לעיל, רב-מילים מציין צירוף דומה כערך ...
אל הספר