202 חברה, הוראה ולשון נדרש בדרך כלל למה שעומד מאחורי יצירת הכלי ; די לו בהכרת דרך תפקודו . בלשון, לעומת זאת, המשתמש הוא היוצר את הכלי והוא המשתמש בו . הוא המשנה אותו ומפתח אותו בהתאם לצרכיו, הוא ולא הבלשן ולא הטהרן הלשוני . ובניגוד לכלים אחרים, שבהם המתכנן והיצרן יודעים ומבינים את דרך פעולת הכלי קודם שיְצָרוהו, המשתמש בלשון אינו יודע ואינו מבין את דרך פעולת הלשון . הבלשן הוא המקבל את התוצר המוגמר, והוא מנסה לנתחו כדי להבין את המנגנונים שהביאו ליצירתו . ומפני שהמשתמש בכלי הוא גם יוצרו, גדולה רכושנותו של כל משתמש ביחס ללשונו, והיא קשורה בידיעה הנורמטיבית שלו ובתפיסותיו האינטואיטיביות בדבר טיב היחסים בלשון — תפיסות הקשורות בכשירותו הלשונית . לכל אדם יש הערות מטא-לשוניות, אף כי אלה אינן שוות למה שהבלשן מוצא ואינן מנוסחות כניסוחיו . לדוגמה : 7 . א . היום נשמע אצלו כמו איום . אין לו ה"א בכלל . ב . יש לו מבטא של פולני / הונגרי / תימני / מרוקני / רוסי . ג . הוא מדבר בעברית של שבת / הביא לי מילים מההפטרה . ד . כשהוא מדבר, הוא שם נקודות ופסיקים בכלל לא במקומות המתאימים / הוא מדבר אוטוסטרדה, בלי ...
אל הספר