גזירה ונטייה, דקדוק ומילון, נטעים וסופיות בשם העברי 119 נבחן עתה כיצד מתקשרת היצרנות אל שאלתנו בדבר הדקדוק והמילון, הגזירה והנטייה . בראשית דברינו הראינו שהגזירה אינה אוטומטית ושייכת למילון, ואילו הנטייה אוטומטית ושייכת לדקדוק . בהמשך הוכחנו שיש תהליכי גזירה אוטומטיים ( דקדוקיים ) רבים, ולעומתם יש תהליכי נטייה שהאוטומטיות ( המילונית ) שלהם מוגבלת . עוד הראינו כי יש חוקי נטייה וגזירה גם במילון, וכי אף על פי שהם מינוריים, בכל זאת הריהם בחזקת חוקים . אם החוקים המינוריים הם מילוניים, משמע הם חוקי חריגים, ולא נצפה ליצרנות בהם, כפי שטענו לעיל . ובכל זאת, הדוברים תופסים חלק מהם כיצרניים בדומה לחוקי כלל . לדוגמה : הדוברים יוצרים מדי פעם צורות זוגי בסופית -ַיים, ולא רק באיברי הגוף הזוגיים או ביחידות זמן, כגון זבולוניים ( בפליטון של חיים חפר משנת 1992 ) , בולבוליים ( מעשה בזוג גוזלים, יונה זילברמן ) , חתוליים ( מעשה בחתוליים מאת ע' הלל ) , נקודותיים ( במשחק, לא סימן הפיסוק ) , דקותיים , שלביים ( בשידור של מצעד הפזמונים ) , עשוריים 50 הם תופסים את-ַיים כמציין זוגי ואינם רואים את ( בכתבה מיום 1993...
אל הספר