74 הגה וצורות בלשון חכמים כינוי הגוף הן כוּון לזכר ולנקבה ( הן באים ; הן באות ) , ובטל הניגוד בין שכרכם ) . תחילת שכרם ; שכרכן ~ זכר לנקבה ברבים גם בכינויי הגוף הדבוקים ( שכרן ~ התהליך מצויה כבר במקרא ( "כן בנות צלפחד דֹּברֹת נתֹן תתן לָ הֶם אחֻזת נחלה בתוך אחי אֲבִי הֶם והעברת את נחלת אֲבִי הֶן לָ הֶן " [ במדבר כז, ז ] ) . מגמות אלו מתקיימות גם בלשון ימינו בכינויי הגוף : הכינוי הם משמש תדיר הן לזכר הן לנקבה, וכך גם הכינויים הדבוקים, בין בתפקידיהם כחובה תחבירית בין בתפקידיהם כרשות, לדוגמה : "ששתי כן יש ל כם פה גדול" ( יזרעאל, תשס"ב 2 , עמ' 305 ) ; "ישנ ם הגדרות שונות" ( הרצאה פורמלית, 20 באפריל 2004 ) ; "אות ם עיניים" ( הרב יצחק לוי, מעריב, 25 באפריל 2004 ) ; "המפלגות הגדולות מציגות את עמדותי הם " ; "האפשרויות הנתונות בידיו ה ם רחבות יותר ואינ ם מצומצמות" ( שורצולד, תשל"ט, עמ' 256 ) . כפי שניכר בדוגמות האלה, הבחנת זכר ונקבה ברבים מוסיפה להתקיים בנטיות תוארי השם והבינוני, אבל הן מתבטלות בכינויי הגוף דווקא . גם הקדמת הנשוא לנושא תורמת את חלקה לשימוש בצורות רבים תחת צורות רבות גם בנטיות ה...
אל הספר