42 | חינוך, ספרוי ווה הביניהם המסורת והתרבות המשותפות לכולם, מעוררות תחושה של שותפות גורל, ויוצרות זיקה בין כל יחיד אל הכלל וגם אל היחידים הכלולים בו . כדי שהלכידות לא תישאר רעיונית בעלמא, הגוף הגדול — העם — זקוק לחבל ארץ משלו, למצע גידול שעליו יוכל לצמוח ולהיבנות : לגבש את הזהות המיוחדת לו ולהיבדל מן הלאומים האחרים, להתפתח ולחיות חיי עצמאות . כך אצל כלל האומות, ואצל העם היהודי — על אחת כמה וכמה . הקשר של עם ישראל לארץ ישראל הוא קשר ששורשיו עמוקים, והוגי דעות מעם ישראל ביטאו את הרעיון של תקומת עם ישראל שתהיה בארצו דווקא . הכמיהה לציון שפיעמה בלב היהודים בתקופת הגלות, היא שעומדת ביסוד שמהּ של התנועה הלאומית של עמנו — הציונות ( ההוגים זכו לכינוי 'מבשרי הציונות', והאגודות הציוניות התהדרו בשמות 'חובבי ציון', 'חיבת ציון' ועוד ) . במילים הפותחות את מגילת העצמאות ניתן לקשר הזה ביטוי : בארץ ישראל קם העם היהודי, בה עוצבה דמותו הרוחנית, הדתית והמדינית, בה חי חיי קוממיות ממלכתית, בה יצר נכסי תרבות לאומיים וכלל אנושיים והוריש לעולם כולו את ספר הספרים הנצחי . לאחר שהוגלה העם מארצו בכוח הזרוע שמר לה...
אל הספר