לעניין כרונולוגיה של הערך במילון ההיסטורי 323 וכמה יצירות בלבד אלא לרובה המכריע של היצירה העברית למן תקופת המקרא ועד לתקופת הגאונים, ואצמצם את מבטי כאן בייחוד לספרות חז"ל או לספרות התלמודית במובנה הרחב . ספרות זו הלוא היא רובה ככולה קובצי מאמרים, ילקוטים שנערכו לחיבורים חיבורים בזמנים שונים . המשנה, התוספתא, מדרשי ההלכה והאגדה וכן התלמודים כוללים אמירות המיוחסות לאנשים שזמנם בדרך כלל מוגדר וידוע היטב . כידוע סבר בן-יהודה לפתור את שאלת הציון הכרונולוגי של ערך מילוני בתקופה זו על ידי שסמך על הייחוס הנתון במקורות הללו מתוך אמונה שהכלל "חייב אדם לומר בלשון רבו" נשמר בדקדוקו, ולא שינו עורכי הקבצים ממטבע הלשון שטבע אותו או שהשתמש בו חכם מן החכמים . וכן אתה מוצא דרך משל שהמטבע "נטל את השם" ציונו הכרונולוגי במילון בן-יהודה הוא 1 אף על פי המאה הראשונה למניין המקובל, שהרי הוא מיוחס לר' שמעון בן גמליאל, שהמקור — המשנה — כפי שהוא לפנינו נערך אך במאה השלישית ; או : צורת הבינוני של הפועל נז"ק מגזרת פ"נ בלשון נקבה נזוקת, המעידה על ערבוב גזרת פ"נ בגזרת ע"ו לפחות בפועל זה, יש לה הציון הכרונולוגי המאה ה...
אל הספר