לעניין "זה" במשמעות 'אור' 111 כנודע, הדרוש המשווה הלז ( ה ) עם 'יפה' נמצא גם בספרות היהודים . למשל בראשית רבה ס, טו ( מהדורת תאודור—אלבק, עמ' 655 ) : "ר' ברכיהו בשם ר' חייא אבוי ראת אתו ה ד ו ר , כמה דאת אמר הנה בעל החלומות ה ל ז ה בא" ; ובמדרש תהלים, מזמור צ, בשם אותו ר' ברכיה ( בן המאה הרביעית ) : "מאי הלזה, ה ד ו ר כמו ה ל ו ז" . וכך ניתרגם הלזה בתרגום יונתן לבראשית כד, סה : "מאן גברא ה ד ו ר ויאי" . נראה לי כי האפשרות שדרוש כזה יתקבל על לב שומעיו נתונה ברקע הדיבור הארמי, בגזירת זה העברי, על דרך האטימולוגיה העממית, מן זה"י, שמשמעו היסודי זוהר ואור . עד מה היה הדרוש נפוץ אנו למדים ממה שהוא דחה במסורת השומרונים את הפשט של הלז ( ה ) , ואין ידוע עוד כתב יד של התרגום השומרוני המציע את התרגום כפשוטו . יתר על כן : עצם הזיהוי האמור דין הוא שיצא מצורת הלזה, כנוסח היהודים, ואילו השומרונים בחרו להם במקרא את הנוסח הלז, כ ד ר ך ל ש ו ן ח כ מ י ם, ודבר זה לא מנע מהם לקיים בתרגומיהם את הדרוש דווקא . ולהפך : במה שהובא בשם ר' ברכיה במדרש תהלים אתה רואה ניסיון להוציא את משמעות 'יופי' מן לוז, כאילו הי...
אל הספר