2. הדקדוק של העברית היהודאית

272 | ע י ו נ י ם ב ל ש נ י י ם ו פ י ל ו ל וג י י ם ב ח ק ר ה ע ב ר י ת ו ה א ר מ י ת הפרקים הללו אינם פרקי דקדוק מתאר גרידא . הם מציגים את המצוי בקורפוס בנושאים הללו לצד סקירה מקיפה של היחס בין מה שמופיע באפיגרפיה הנדונה למה שמתועד בעדויות השונות של העברית הקדומה . הפרק השישי מסכם בשישה עמודים את המסקנות העולות מהדיון הפרטני בארבעת פרקי הדקדוק ומציע קביעות בעניין אחדות הקורפוס והטיפולוגיה שלו . הוא אף מבקש להשיב על השאלה אם אפשר להכריע מהדיונים הללו בשאלת חיותה של העברית בתקופה המדוברת . הפרק השביעי עוסק בענייני אוצר המילים, מתוך השוואה לרובדי העברית האחרים וללהגים של הארמית המאוחרת . כאמור, בהתאם לייעדו השני של הספר, נוסף על הדקדוק ספר זה מציג הלכה 9 ( קומראן, לשון חז"ל, ובמידהלמעשה סיכום חשוב של חקר העברית המאוחרת חלקית גם העברית המקראית המאוחרת ) . תרומתו העיקרית של הספר בהצגת ספרות המחקר באופן מקיף ובהערות על עיסוקה בתופעות המצויות בקורפוס הנדון בספר . הצעות חדשות, מעין המצוי בעמ' 743— 349 בעניין הביטוי של השעבוד, אינן רבות, ואף לא מצינו בו אפיון של תופעה כלשהי שטרם נדונה במחקר ....  אל הספר
האקדמיה ללשון העברית