1. מבוא: האפיון של העברית והארמית בימי הביניים כלשונות ספרות

ל ש ו נ ו ת ס פ ר ו ת י ה ו ד י ו ת ב י מ י ה ב י נ י י ם | 233 2 התמונה הזאת השתנתה סביב התפתחות הקבלה היהודית, שחיבורהלארמית . 3 בעל מאפייניםהמרכזי, הזוהר, נכתב רובו בארמית, ובעקבותיו נתהווה להג ספרותי 4 מעטים הם המחקרים המקיפים על טיבה ומהותה של הארמית לשוניים מובחנים . 6 ולאפיינה כלשון ספרות 5 בפרק הזה אני מבקש לשוב לעיין בלשון זו,של הזוהר . לאור דיונים תאורטיים רלוונטיים . לפיכך, לפני שאפנה לעיין בנושאים ספציפיים בלשון הזוהר אני מבקש לפתוח בניסיון להבין כיצד מתהווה "לשון ספרות", כלומר 7 לשון שעיקר הווייתה נסב על עיסוק ספרותי . 2 . כוונתי לתרגומים המאוחרים למקרא, דוגמת התרגומים לחמש מגילות, התרגום המיוחס ליונתן ותוספתות התרגום לנביאים, שמאז צונץ ( 1892 ) מקובל שנוצרו או לפחות נערכו בתקופת הגאונים . לפחות חלק מהתרגומים האלה נערכו בסביבה שהדיבור הארמי כבר לא רווח בה . ראו קוק ,1986 קאופמן תשנ"ג, הנ"ל ,2013 דן תשס"ח, דמסמה 2012 וגוטליב 2014 על אפיון הלשון של סוגה ספרותית זו, וכמו כן פרנג ( תש"ף ) על תופעה לשונית המייחדת את החיבורים הללו . לצד זה הייתה כתיבה של פיוטים בארמית בידי אנשים...  אל הספר
האקדמיה ללשון העברית