196 | ע י ו נ י ם ב ל ש נ י י ם ו פ י ל ו ל וג י י ם ב ח ק ר ה ע ב ר י ת ו ה א ר מ י ת עוד הראיתי שהמקור ההיסטורי של הצורן רלוונטי להבנת התחביר של המשפטים שהוא מופיע בהם ולהבנת הסמנטיקה שלהם גם מן הבחינה הסינכרונית . כלומר לאו, שבמקור היה צירוף שכונן כשהוא לעצמו משפט ( בעיקר במשפט מבוקע ) , הפך למילת שלילה בתוך משפט אחר . ברם, חרף השינוי הזה לאו שימר מאפיינים של השימוש המקורי שלו הן בהתנהגות התחבירית ( המיקום במשפט ) הן מבחינה סמנטית ( הוא מביע שלילה חיצונית ) . דוגמה זו מיטיבה להראות כיצד הציר הדיאכרוני והציר הסינכרוני נשזרים זה בזה .
אל הספר