ע נ י י נ י ם מ ר כ ז י י ם ב מ ח ק ר ה א ר מ י ת ה ב ב ל י ת | 165 בכמה מקומות במחקרים קודמים פקפקתי בהנחה הראשונה, והראיתי את הקושי להכריע מה היה הדקדוק המקורי, שכן על פי רוב אין בידינו כלים אובייקטיביים 9 גם בנוגע להנחה השנייה ולהנחה השלישיתלהכריע בנוגע לזהות הדקדוק המקורי . התעוררו כמה בעיות : 10 יש סיבות טובות לשער שבמהלך מסירת התלמוד הבבליא . כפי שהראו גם אחרים, היו לעיתים מעתיקים שתיקנו על פי "הדקדוק" במקום שחשבו שהטקסט אינו מייצג את הדקדוק הנכון . ממילא, אין הכרח שלשון תקינה או עתיקה יותר מבחינה טיפולוגית מעידה על מקוריות הטקסט . ב . המושג "לשון תקינה" בעייתי במצבים שיש דיגלוסיה או ריבוי משלבים, שבהם דקדוקים שונים קיימים במקביל, ולכן שינויים עשויים לנבוע מגיוון לשוני נפוץ . 11 ממילא יש יותר מלשון מקורית אחת . ג . באופן עקרוני חשוב להבחין בין השאלה מה הייתה הלשון המקורית ? לבין השאלה : מה היה הטקסט המקורי ? המתודה של בחירת כתב יד מהימן אחד מניחה זהות ביניהן, ואיננה מביאה בחשבון את האפשרות שהטקסט המקורי לא היה כתוב ב"לשון המקורית" . וייסברג מוטרד מן השאלה מה היה הטקסט במקור, וההנ...
אל הספר