40 | ע י ו נ י ם ב ל ש ני י ם ו פ י ל ו ל ו ג י י ם ב ח ק ר ה ע ב ר י ת ו ה א ר מ י ת מהקשרים שונים בחקר הפילולוגי של השפה ידוע כי תופעות הנראות זהות לכאורה באופיין עשויות להיות למעשה תוצר של תהליכים נבדלים . כך למשל הן בספרי המקרא המאוחרים הן בלשון חז"ל צורן הרבים של שמות ממין זכר עשוי להיות הסיומת -ין . אפשר היה לסבור כי מדובר בתופעה אחת בשתי התקופות של השפה, אך הדעה המקובלת במחקר היא כי בעברית המקראית התופעה היא שאילה מורפולוגית מן הארמית, ואילו בלשון חז"ל זהו ביטוי אחד של תופעה כוללת — שינוי פונטי בביצועם של שני העיצורים האפיים . משום כך יש לנקוט משנה זהירות בבירור הנוכחי ולבחון היטב מהי התופעה שעומדת לפנינו, שכן בבירורים קודמים מיהרו להסיק מסקנות בעניין על סמך מבט שטחי בתופעה שבמגילה . אם התופעה הנדונה היא פונולוגית, הרי מן הסתם היא נוגעת לאובדן ההבחנה בין העיצורים האפיים / m / ו- / n / בסוף תיבה . בדיון בחילופים אלו בלשון חז"ל עלו שני הסברים חלופיים לתהליך שגרם לשינוי : או שהעיצור האפי-שפתי / m / בסוף 3 או ששני העיצורים הללו איבדו מעיצוריותם בסוף המילה הפך לאפי-מכתשי / n / , 4 המ...
אל הספר