מְעֻוָּת

ל ש ון ה מ ק ר א בל ש ו ן ח כ מ י ם | 21 שני תנאים ( אחד מפי רבי שמעון בן מנסיא ואחד מפי רבי שמעון בן יוחי ) המדגימים את "הַמְּעוּוָּת שֶׁאֵינוּ יָכוֹל לְהִיתָּקֵן" . 16 . המשפט שנאמר במקרא כמשפט חיווי — "מְעֻוָּת לֹא יוּכַל לִתְקֹן" — מתנסח במשנה ז כמשפט שאלה : "אֵיזֶה הוא מְעוּוָּת שֶׁאֵינוּיָכוֹל לְהִיתָּקֵן" ? בשאלה שהמשנה מציגה לא חל כל שינוי בצורת הבינוני מְעוּוָּת, אבל הנשוא "לא יוכל לתקון" הוסב לפסוק זיקה שהתנסח בדרך שונה על פי דרכי הדקדוק של לשון חכמים : "שֶׁאֵינוּ יָכוֹל לְהִיתָּקֵן" . וכן "אֵין קוֹרִין מְעוּוָּת אֶלָּא לְמִי שֶׁהָיָה מְתוּקָּן וְנִיתְעַוַּת" . צורת הבינוני מְעוּוָּת היא הנידונה כאן, והיא מצוטטת לצורך הדיון בה ולצורך ביאור כוונתה . לפיכך היא עומדת בעינה בדברי שני התנאים . הדבר ניכר בנוסח השאלות והתשובות המובאות במשנה ז . 17 . ב ש א ל ו ת : ( א ) "אֵי זֶה הוּא מְעוּוָּת ? " ; ( ב ) "אֵי זֶה זֶה ? " . ו ב ת ש ו ב ו ת : ( א ) "זֶה שֶׁבָּא על הערייה" וכו' ; ( ב ) "אֵין קוֹרִין מְעוּוָּת אֶלָּא לְמִי שֶׁהָיָה מְתוּקָּן [ . . . ] וְנִיתְעַוַּת" . "זֶה תלמיד חכמ'" ....  אל הספר
האקדמיה ללשון העברית