קונטרס כד — לשון ברכה

330 קונטרס כד להלן נראה שהכתוב "אֲשֶׁר בֵּרְכ֛ וֹ" ( יש' יט, כה ) נמנה בקונטרס נו בין י"ג המקראות שבהם משרתת דרגא לתביר, אף על פי שיש בהם שווא גרוד באמצע התיבה . אילו היה דינה של "ברכו" להינקד בחטף פתח, לא היה מקום למנותה שם בין היוצאים מן הכלל . ראיה נוספת מחילופי מב"ע . אין שני המלמדים חלוקים בניקוד הרי"ש בלשונות "ברכה", לא במבוא ל"כתאב אל כׄ לף" ולא ברשימות החילופים עצמן . רק בצורה אחת יש מחלוקת בעניין הגעיה הקטנה בארבע תיבות "וַיברכהו" ( בר' כז, כז ; יהו' יד, יג ; שופ' יג, כד ; שמ"ב יג, כה ) : בכולן בן אשר — בגעיה בווי"ו, בן נפתלי — בלא געיה . אילו נהגו שניהם לנקד את הרי"ש בחטף פתח היה חסרון הגעיה בווי"ו בתיבה זו לבן נפתלי תמוה ביותר, לפי שהוא מרבה בגעיות מסוג זה ושם אותן כמעט תמיד כשיש חטף פתח סמוך לטעם ; שמע מינה : לשניהם הרי"ש בשווא גרוד ונכתבת בלא חטף פתח . הניסוח המליצי של הקונטרס שלפנינו, עם תועלתו המרובה לזיכרון הלומדים, היה בו ובניסוחיו הסתומים כדי להטעות סופרים, שבאו להיתלות בו בניקוד המקרא הלכה למעשה . לא זו בלבד, שהטילו 6 — כפי שהבינו את דברי הכלל — אלא שניסחו קיצורים מל...  אל הספר
האקדמיה ללשון העברית