131 אם נרגיש אי נוחות ממשהו שילדינו עושים, נוכל להתערב בשלב מוקדם ולהציב גבול ברור ברוח טובה, בלי לאבד את הסבלנות ובלי לצעוק . לחלופין, תחילה לא תהיה לנו בעיה עם משהו שהם עושים, אבל בהמשך נרגיש שזה מרגיז אותנו . לא איחרנו את המועד . עדיין נוכל לומר : "סליחה, חשבתי שלא מפריע לי שאת זורקת חול . שיניתי את דעתי . אני לא יכול לתת לך לזרוק ככה חול . " ( אם זה מכעיס אותם, ראו בעמודים 125 - 126 על הכרה ברגשות שליליים והתמודדות עם התקפי זעם ) . אם אנחנו מתרגזים זכרו שאנחנו בתפקיד המנחים את הילדים . לא נוכל להנחות או להוביל היטב את הילדים אם אנחנו עצמנו מתרגזים . הם מקבלים את הכיוון מאיתנו . אם מצב קשה מעורר בנו רוגז או תסכול, סביר להניח שלפעוטות שלנו יש בעיה והם הופכים אותה לבעיה שלנו . תפקידנו הוא לתמוך בהם כשקשה להם, ולא בהכרח לתקן את המצב . • כשאנחנו משתדלים מאוד לגרום לילדינו לאכול, הם הפכו זאת לבעיה שלנו . • כשאנחנו משתדלים מאוד לגרום לילדינו להתלבש, הם הפכו זאת לבעיה שלנו . • כשאנחנו משתדלים מאוד לגרום לילדינו לעזוב את גינת המשחקים, הם הפכו זאת לבעיה שלנו . הניחו להם לברר בעצמם את המצב – ...
אל הספר