7 אם נבין זאת, נוכל לגייס מידה רבה יותר של סבלנות והבנה . ואם לא נספק לפעוטות שלנו כל יום אותו הדבר, עלינו לדעת שהם יזדקקו למידה רבה יותר של תמיכה . לא נחשוב שהם סתם שובבים – אם נתבונן בנעשה מנקודת מבטם, נבין שזה לא מה שהם ציפו לראות . נוכל להציע להם עזרה להירגע, ואחר כך נעזור להם למצוא פתרון . פעוטות אינם מקשים עלינו בכוונה . להם עצמם קשה . הרעיון הזה מוצא חן בעיניי ( הוא מיוחס למחנכת ג'ין רוזנברג במאמר "להתייחס להתפרצויות כאל מצוקה, לא התרסה" * שהתפרסם ב'ניו-יורק טיימס' ) . אם נבין שהתנהגותם הקשה היא בעצם קריאה לעזרה, נוכל לשאול את עצמנו איך נוכל לעזור להם ברגע זה . כך נעבור מהתחושה שאנחנו מותקפים, לחיפוש דרך לתמוך בהם . פעוטות הם אימפולסיביים . הקורטקס הקדם-מצחי ( אותו חלק מקליפת המוח שבו שוכנים מרכזי השליטה העצמית וקבלת ההחלטות ) עדיין מתפתח ( וימשיך להתפתח עוד עשרים שנה ) . פירוש הדבר שאולי נצטרך להדריך אותם כשנראה שהם מטפסים שוב על השולחן או חוטפים משהו מידי מישהו, ולגלות סבלנות אם הם פורצים בבכי . אנחנו צריכים בעצם להיות הקורטקס הקדם-מצחי שלהם . פעוטות זקוקים לזמן כדי לעבד את מה...
אל הספר