ל ש ו ן, ח ב ר ה ו מ ס י ר ה | 291 ושכמותן עלו בכמה דיונים במהלך החיבור, שכן לפי דרך עיוננו נתברר שייחודי לשון שנחשבו למאפייניהן של לשון התוספתא ושל העברית האמוראית מתועדים לא פעם גם בכתב יד קמ של המשנה . אומנם רגילים אנו בתיקוני מעתיקים שנעשו מכוח מקורות סמכותיים בעיניהם כגון תיקון המשנה על פי העברית של המקרא או על פי המקובל בתלמוד הבבלי, אך קשה לטעון בדרך זו שגרסאות המשנה המקוריות שב קמ "תוקנו" מכוחם של מקורות בעלי סמכות פחותה, כגון התוספתא והירושלמי . ממצאינו מלמדים כי בצד מאפייני לשון חכמים המתועדים בכתבי היד של המשנה ק ו פא מעלה מסורת המשנה של קמ מאפיינים שנתפסו עד כה כחוץ-משנאיים או כאמוראיים . מאפיינים אלה שב קמ עשויים היו להיתפס כפרי השפעות מאוחרות — אילולי מצאנו להם עדויות קדומות : בתחומי הפונולוגיה והתחביר נמצאו תימוכין למאפיינים הללו בעדים משובחים של לשון התנאים . אף מימוש שמות פרטיים מקוצרים הוא ארץ-ישראלי אותנטי, כפי שמלמדת האפיגרפיה . כך גם מסורות של מורפולוגיה ומילון ייחודיות שמקורן קדום, ושמא כך הם אף נוהגי הכתיב החסר, שנמצא להם סיוע בקטעי גניזה של המשנה ובמקורות קדומים...
אל הספר