368 | המ ר כ יב ה ע בר י שני המבנים נקרים זה לצד זה — הביטוי הקבוע נותר על כנו ואילו הביטוי שאינו קבוע מתפרק : "אִיל עַוֹן דֵי שִנְאַת חִנַם" ( 8 ב 33 ) ; "לִי רְשַעִים דֵי דוֹר הַמָבוּל" ( 12 א 19 ) ; "לוֹלָשוֹן דֵי יוֹם הוּלֶדֶת" ( 14 א 13 , 15 ) ; "לַה מִצְוָה דֵיל דָם פֶסֶח" ( 96 א 22 ) ; "אִיל עֶרֶב פֶסֶח" ( 96 א 22 ) / "עַרוּבָה דֵי פֶסֶח" ( 96 ב 1 ) . עם זאת, לא תמיד אפשר לקבוע מראש מה ייחשב בעיני הכותב ביטוי קבוע ומה ייחשב ביטוי שאינו קבוע ; במקרים גבוליים רבים מורגש שהדרשן בחר באופן חופשי איזה מבנה לנקוט, במיוחד כששני המבנים באים זה ליד זה : "אִיל גָלוּת דֵי מִצְרָיִם" ( 96 א 14 ) / "דֵיל גָלות מִצְרָיִם" ( 101 ב 27 — 28 ) ; "לַה הַשְבָתַה דֵיל חָמֵץ" ( דף 102 א 9 — 10 ) / "לה מצוה די השבתת חמץ" ( 102 א 12 — 13 ) . פירוק הצירוף העברי במילת יחס איטלקית עשוי להיות דומה למבנה הסמיכות הכפולה, אך במקום שֶׁל בא דֵי : "שֵם פוּלוֹעִקַר דֵי תוֹלְדוֹתָ יו דֵי נֹח" ( שם היה העיקר של תולדות יו של נח ; 12 א 21 — 22 ) . בביטויים אחדים הומרה של ב די בחלק מן ההיקרויות, ואילו באחרות הושאר המבנ...
אל הספר