162 | הע ר ו ת ל מ ס ו ר ת ל ש ו ן ח כמ י ם ב א י ט ל י ה המשנה, ולעתים קרובות דווקא בכתב יד קאופמן ( כי"ק ) , אשר גדולה קרבת כיפ"ס 2 אליו . אביא רק דוגמה אחת מספרו של בר-אשר על משקל השמות בלשון חז"ל . המילה שׂוֹכָה, 'ענף', מתועדת בצורה זו ( בכתיב סוֹכָה ) ברוב המקורות : כ"י פ"ב, 3 מסורת תימן, דפוס ליוורנו . ואילו בכיפ"ס הצורה היא סוּכָּה בכלמסורת בבל, חמש ההיקרויות של שם זה במשנה ( בבא קמא י ב ; מכשירין א ג ; זבים ג א, ג ; ד ג ) . לכאורה אפשר היה לשער כי חל כאן שיבוש שנבע מבלבול עם השם המקראי הנפוץ במשנה ובלשון יהודי איטליה — סוּכָּה . אך גם בכי"ק מתועדת צורה זו בכל חמשת המקומות הנזכרים, בקובוץ ובדגש בכ"ף . במקרה זה נמצא גם תיאום מלא בין נקדן הגוף העיקרי של כי"ק ובין נקדן כי"ק ב, ושניהם מתואמים כאמור עם כיפ"ס . כלומר הסטייה לכאורה איננה שיבוש אלא ביטוי למסורת עתיקה שנשתמרה באיטליה . אף על פי כן בדרך כלל עולֶה ממסורתו של כיפ"ס קושי רב בתיאור מערכת 4 קושי זה קשור באחת הבעיות העיקריות של תיאור לשון המשנה, והיא המשקלים . חילופי משקלים רבים — בין מסורת אחת לחברתה ובכל מסורת ומסורת כשהיא לע...
אל הספר