ד ר כי ח י ד וש י ה ל ש ו ן ש ל פ י י ט ני ד ר ו ם א י ט ל י ה | 45 ( ירושלמי קידושין נט ע"ב ) ; דמעשה ידיה עד שעת בגרות דאביה ( בבלי בבא קמא פז ע"ב ) ; יצאת מכלל קטנות ולכלל בגרות לא באה ( בבלי יבמות סא ע"ב ) , וכך יותר משישים היקרויות . משמעות השורש בג"ר והמילים הגזורות ממנו התחדשה והתרחבה בדרום איטליה . את השימוש ביחס לזכר אנו מוצאים לראשונה אצל אמתי בר שפטיה, למשל : וכהגיע יום בגרותו , משדכין לו לארס לו ארוסתו ( קדושתא לחתן אתה הוא ולא יתמו, 68 67 קרוביו קמים ליום בגרותו , רצות לו עזר להדבק באשתו ( שם, שורה 29 ) . שורה 221 ) ; מאוחר יותר השימוש במילה זו כלפי שני המינים נקרה גם בפרוזה מדרום איטליה, שמוצאה מאותם המקומות שבהם חי אמתי . השימוש מתועד בפרקי היפוקרט לשבתי דונולו ( סוף המאה העשירית ) . למשל : ורבים אשר יחלו לקץ י'ד שנים ולקץ עשרים שנה . אך כל מיני החלאים האלה שכתבנו למעלה ישפטו להירפא בזכרים בעת בגרותם בצמוח שער ערותם או בצמוח זקנם . ובנשים בתחלת מועד נידתם ( דונולו, פרקי היפוקרט, פרק ג [ מונטנר, אסף הרופא, עמ' 617 ] ) . בתקופה מאוחרת עוד יותר השימוש בשם העצם הזה כלפי זכר ...
אל הספר