224 אורית ונטורה - חן מתוך נקודת המבט התיאורטית-פנומנולוגית שהצגתי בהקדמה ומתוך היכולת להמשיג, או לדבר, אודות תופעה רק לאחר התגלותה, פרק זה ימשיך ויתור אחר נקודת המבט האחדותית גם בשדה הקליני, אשר מבטא את התבססותה של השפה, על חוויה ועל תקשורת ( ויטגנשטיין, 2008 ) . לשם בחינת התיאורים הקליניים ננקטה שיטת מחקר פנומנולוגית, בשימוש בהמשגה של קולקה ( 2010 ) , שמיפה באופן סכמתי את הגישות הפסיכואנליטיות וחילקן לשלוש תחנות בהתאם לממד הגלוי ולממד החבוי שבאדם, כאשר תוכן הממד החבוי משתנה עם האבולוציה של הפסיכואנליזה . התחנה הראשונה, המיוצגת על ידי פרויד וממשיכיו, התמקדה באדם ובהכרתו ובמרכזיותו של הלא-מודע . התחנה השנייה, המיוצגת על ידי ויניקוט וביון המאוחר, הוסיפה את הממד של סופיות / אין-סופיות, המצוי בין הגלוי והחבוי, שאף מוליך אל מעבר לדיכוטומיה בין מציאות פנימית לחיצונית . התחנה השלישית, המיוצגת על ידי קוהוט, ולמעשה גם יונג לפניו, הציעה את הפרישה מאורינטציית הנפרדות כתרומתה של הפסיכואנליזה בתחום החבוי ובכך העמידה במרכז את ההיבט הרוחני של האדם . בתחנה הראשונה בהמשגה זו, פרויד התמקד בבחינת ההכרה ...
אל הספר