המחלוקת הגדולה על מקומו של פולמוס צאנז–סדיגורה ביצירת עגנון

] 341 [ האדמו״רים לבית רוז׳ין : הוסיאטין, פוטוק, סדיגורה וליאובה . נהנתנותם המופגנת ואורחות חייהם המודרניים נתפסו בעיניו כהרסניים ומלאי סכנה לקיומה של החברה היהודית המסורתית, והראיה לכך נמצאה לו בפנייתו של האדמו״ר דב בער ( בערניו ) מליאובה, אחיהם של אדמו״רי בית רוז׳ין אל ההשכלה, והיו שמועות שאף הרהר במחשבה להתנצר . ב- 1869 הוא מאס בכתר האדמו״רות, נטש את חסידיו, הצטרף אל חבורת משכילים בצ׳רנוביץ, ולאחר תהפוכות רבות חזר מבויש ומושפל לחצר החסידית שבה התבודד עד מותו . עם שוך המחלוקת בעקבות מותו של הצאנזאי טרחו שני הצדדים להשכיח ולטשטש את הפרשה העגומה הזאת, שלא הוסיפה כבוד לאיש מהם, עד שקם דוד אסף 1 המתבסס על מאות מקורותובספרו המלומד ורחב היריעה הציץ ונפגע, ראשוניים ומשניים, כתבי פולמוס וכתבי יד נדירים, לא זו בלבד שעלה בידו לשחזר לפרטי פרטים את מחלוקת צאנז – סדיגורה, אלא אף היטיב להציגה כדרמה חברתית ואנושית מרתקת ומטלטלת ולא רק כמאבק בין שתי תפיסות עולם מנוגדות . הדעת נותנת שדרמה זו הייתה אמורה להיות מרכיב חשוב במערכת ״מראות השתייה״ של ש״י עגנון, דהיינו להיות חלק מחוויות היסוד של ימי ילדותו ...  אל הספר