פרשת בלק

] 91 [ מזנב הכלב הנשוך לתוך הפצע . מעתה קל להבין את המאמר כולו : הרשעים נמשלו לכלבים, שאין להפיק מגופם שום הנאה . כלומר לכלב שוטה הנושך את האדם, אך אינו מניח ליקח ממנו נימה לריפוי הפצע ; כך הרשעים אין בידם לא מעשה 72 טוב ולא צדקה . במאמר מוסגר ייאמר כי השימוש שעושה כאן עגנון בפועל נתעבר, כלומר התקצף, כעס, בא לידי רוגז, במשפט ״נתעבר בלק בלבו שמאסו בו הכלבים״ אינו מקרי, והוא נסמך על הפסוק ממשלי ״מַחֲזִיק בְּאָזְנֵי כָלֶב עֹבֵר, מִתְעַבֵּר עַל רִיב לֹּא לוֹ״ ( כו יז ) שכבר עסקתי בו לעיל ( עמ׳ 61 ) . מבית יוסף פנה בלק ל״מקום שהנוצרים קוראים לו חקל דמא, והיא המערה שבצלע ההר שהנוצרים קוראים לו הר העצה הרעה, ששם עמד לפי דבריהם בית הקיץ של כיפא כהן גדול״ ( עמ׳ 565 ) . האזכור הכפול של שתי נקודות הציון הנוצריות הטעונות — של חקל דמא, שדה הדמים שאותו קנה יהודה איש קריות תמורת הכסף שקיבל בעבור הסגרת ישו לרומאים מזה, ושל הר העצה הרעה, ששם התכנסה בראשותו של הכוהן הגדול מועצת הזקנים שהחליטה למסור את ישו לצליבה בידי הרומאים מזה — אף הוא איננו מקרי ותפקידו כפול : מחד גיסא, לעבות את אטמוספֵרת הרשע המלווה...  אל הספר